קשר רנט א קאר בע"מ נ' רפאל ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת באירוע של תאונת דרכים בה היה מעורב רכב בבעלות הנתבע 1 נהוג בידי הנתבעת 2 .

לגרסת התובעת הנזק נגרם ע"י רכב הנתבעים שעה שרכבה היה במצב של חניה לצד הכביש ,רכב הנתבעים נהוג בידי הנתבעת 2 ,ביקש לחנות אף הוא מאחורי רכב התובעת, ותוך כדי תמרון חנייה , פגע רכב הנתבעים ברכב התובעת וגרם לו נזק .

על פי תמונת הנזק שהוגשה לתיק כראייה מדובר בפגיעה בפינה השמאלית של הפגוש האחורי, דבר שגרם לעיוות הפגוש, ונזק לפנס האחורי השמאלי .

כשנשאל השמאי מטעם התובעת ע"י הנתבע 1 , להערכתו כיצד יכול היה להיגרם נזק כזה בפינת הפגוש ף ענה "זה נראה כפגיעה מפגוש של רכב אחר " .

טענתם של הנתבעים היא כי רכבם לא היה באזור בו מדובר בתביעה כמקום שם חנה רכב התובעת, וכי הנתבעת 2 אינה מעורבת באירוע .

מחזיק הרכב מטעם התובעת בעלת הרכב , לא ראה את התאונה , ואינו יכול להעיד על סוג הרכב, צבעו, מספרו ויתר נתונים מזהים , ואף אין בידו את פרטי מי שנהג ברכב שפגע ברכב התובעת .

פרטי הנתבעים הגיעו לידיעת התובעת , דרך הנהגת של הרכב . הנהגת הייתה בקרבת מקום, וקבלה שיחת טלפון מהמוקד העירוני , ופקח בעירייה מסר לה כי הוא ראה את התאונה , רשם את הפרטים המזהים של הרכב שפגע ברכבה, והיא עבירה אותם לתובעת.

פקח זה הוא מר אורן ראובן זאדה , עד התביעה מספר 2 . עד זה מוסר כי הוא ראה את התאונה שכן היה ממש קרוב למקום האירוע, וראה רכב מסוג B/M/W/ מנסה לחנות ברווח קטן בין שני רכבים חונים, ותוך כדי תמרון פגע ברכבה של התובעת . הוא מיהר לרשום את מספר הרכב הפוגע , והמתין תוך סברה כי הנהגת הפוגעת ( מדובר בנהגת) תרד להסתכל על הנזק שגרמה ף אך זו התעלמה ועזבה את המקום .

לפיכך הראיה היחידה לאירוע התאונה ומעורבות רכבם של הנתבעים בה ( על פי מספר הרישוי שנרשם ע"י עד התביעה 2 , ) היא עדותו של מר זאדה, ומספר הרישוי שנרשם על יידו במקום התאונה בשעת התאונה , ועוד שתי ראיות נסיבתיות שהמדובר ברכב מסוג B.M.W. וכי מדובר בנהגת גברת לא צעירה . שני נתונים נסיבתיים המתאימים לנתבעת 2 .

מצד הנתבעים העידה התבעת 2 , אשר טענה כי היא גרה כ 300 מטר ממקום הנטען כמקום התאונה , אין לה מה לעשות במקום " שכן מדובר במקום מגורים " .

הנתבעת נשאלה " האם (היית) ברחוב הלסינקי ביום 28/11/08"

והיא ענתה באופן ספונטני " לא . אני לא חונה ברחוב הזה ואני גם לא הייתי שם "

תשובתה של הנתבע 2 תמוהה בעיני . שכן ממרחק יותר משלוש שנים בין יום התאונה ויום מתן עדותה בבית המשפט , ידעה לענות בוודאות כי בתאריך זה היא לא הייתה במקום זה . לא היה לה כל היסוס, היא לא ענתה שהיא לא זוכרת , או שהיא לא חושבת , או שלא יתכן כי אין לה מה לעשות. היא ענתה החלטית "לא " .

נראה לי שתשובה זו הייתה מוכנה מראש , לכל צורך ולכל מצב .

אם אתבקש להשוות בין עדותו של מר זאדה שרשם את מספר הרכב של הנתבעים בזמן אמת ומתוך ראיית הדברים והתרחשות בעיניים שלו ורישום מספר הרכב בו במקום , ובין עדותה של התבעת 2 , מנקודת הראות של האימון שיש לתת בכל גרסה , ברור לי כי יש להעדיף את גרסת מר זאדה על זו של הנתבעת 2 .

זאת ועוד , ראיות נסיבתיות נוספות כאמור , תומכות בגרסת מר זאדה כגון סוג הרכב בו מדובר, ופרטי כללים של מי שנהג או נהגה ברכב, כל אלה מביאים אותי למסקנה להעדיף את גרסת מר זאדה על זו של הנתבעת 2, ולקבוע כי אכן הנתבעת 2 היא זו שנגה ברכב הנתבעים בשעת התאונה , ועל פי מספר הרכב , שאין מחלוקת שהוא בבעלות הנתבע 1 נהוג דרך כלל ע"י הנתבעת 2 הוא המעורב בתאונה .

על כן אני מקבל את התביעה , וקובע כי האחריות לגרימת התאונה והנזק נופלת על שכמה של הנתבעת 2 אשר נהגה ברכב של הנתבע 1 , בהרשאה ממנו ובשמו .

הנתבע 1 חקר את השמאי מטעם התובעת , אך לא בשאלת גובה הנזק, ועל כן חוות הדעת של שמאי לא התערערה ולא נסתרה .

התביעה מתקבלת ואני מחייב את שני הנתבעים לשלם לתובעת את הסכום של 1848 ש" ( נזק ושכ"ט שמאי . נזק בדמות רכב חלופי לא הוכח ) , בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 28/11/08, גרת משפט שולמה בסכום של 337 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום גשת התביעה , שכר בטלת עדים ומומחה כפי שנפסק במהלך הדיון, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 1500 ₪